פסד הום אנד מור מודרני סחר- הפרת הוראות חוק ספאם – קישור לפס"ד 

לפניי תובענה לפיצוי בגין קבלת דברי פרסומת בהתאם להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"). הום אנד מור

תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים

1. התובעת היא המשתמשת בשתי תיבות דוא"ל באתר האינטרנט Walla. לתיבות אלה התקבלו עשרות רבות של דברי פרסומת שנשלחו על ידי הום אנד מור (להלן: "תיבות הדוא"ל").

2. הצדדים לא חולקים על כך שמדובר בדברי פרסומת ועל כך שהמסרים נשלחו על ידי הום אנד מור.

טענות התובעת

3. לטענת התובעת, במשך תקופה ארוכה שיגרה הום אנד מור לתיבות הדוא"ל שלה מסרים אלקטרוניים שהם "דבר פרסומת" לפי הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. התובעת ציינה, כי לפי מיטב זיכרונה היא לא נתנה הסכמתה לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת, ובנסיבות אלה שליחתן על ידי הום אנד מורנוגדת את האמור בסעיף 30א לחוק התקשורת.

4. עוד הוסיפה התובעת, כי אף אם הייתה נותנת הסכמתה, הרי שעומדת לזכותה האפשרות לדרוש הסרת תיבות הדוא"ל מרשימת התפוצה לשיגור דברי הפרסומת, כאשר בהתאם להוראות סעיף 30א יכול והודעת הסירוב תינתן באמצעות שיגור המסר באותו אופן שבו התקבל או במתן הודעה בכתב, בהתאם לבחירתה.

5. ביום 5.2.2020, הוסיפה התובעת, היא בחרה להשתמש בזכות הסירוב ושלחה הודעת סירוב למען ממנו נשלחו דברי הפרסומת בדרישה להסירה מרשימות התפוצה את שתי תיבות הדוא"ל שבשימושה (להלן: "הודעת הסירוב הראשונה"). התובעת ציינה גם, כי לא התקבלה אצלה כל הודעת שגיאה ויש להניח כי ההודעה התקבלה אצל הנתבעת, אך חרף האמור התובעת המשיכה בשיגור דברי פרסומת.
6. עוד נטען, שבהמשך, ביום 14.7.2020, שלחה התובעת (באמצעות ב"כ) אל הנתבעת מכתב התראה, במסגרתו התבקשה הנתבעת לפצותה בגין הפרות החוק, ואף ביקשה – פעם נוספת – לחדול ממשלוח דברי הפרסומת (להלן: "מכתב ההתראה"). לטענת הנתבעת, חרף העובדה כי מכתב זה התקבל אצל הום אנד מור, היא המשיכה בשיגור דברי הפרסומת.

7. נוכח האמור, טענה התובעת, היא פנתה – באמצעות ב"כ – לנתבעת בתזכורות וביקשה את תגובתה לעניין (תזכורות מימים 13.10.2020; 28.10.2020; 22.11.2020; 28.1.2021). חרף זאת, נטען, המשיכה הנתבעת בשיגור דברי הפרסומת.

8. לטענת התובעת, היא קיבלה 89 דברי פרסומת, בניגוד לרצונה ותוך גרימת מטרד, כאשר 43 דברי פרסומת נשלחו לאחר הודעת הסירוב הראשונה (5.2.2020), ועוד 46 דברי פרסומת נשלחו לאחר מכתב ההתראה והתזכורות הרבות.

9. עוד הוסיפה התובעת כי בניגוד לדרישות סעיף 30א לחוק התקשורת, דברי הפרסומת לא כללו את המילה "פרסומת". גם בשל הפרה זו, טענה התובעת, היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק, וכל זאת ללא קשר לשאלת הסכמה או דרישת ההסרה.

10. התובעת הוסיפה עוד וטענה, כי בכך ששלחה הנתבעת דברי פרסומת, תוך שהיא משתמשת בכתובות דוא"ל של הום אנד מור, היא הפרה הוראות חקוקות (לא ציוונו במפורש אילו), התרשלה, והטרידה את התובעת.

11. תובענת התובעת הועמדה על סך של 75,000 ₪ אף שנטען ששוגרו 89 דברי פרסומת, ואף שנטען שהתובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 1,000 ₪ בגין כל דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת.

טענות הנתבעת

12. בכתב הגנתה פירטה הנתבעת שהיא חברה העוסקת במכירה קמעונאית של וילונות ופרטי עיצוב לבית. התובעת – טענה הנתבעת – היא תובעת סדרתית בתחום תביעות הספאם, תוך שהנתבעת מפרטת מספרי הליכים משפטיים שלטענתה נקטה בהם התובעת בעילות תביעה דומות.

13. כפי שתובעים סדרתיים אחרים עושים, כך טענה הנתבעת, גם התובעת "מתכננת" מראש את תביעותיה, כפי שעשתה לטעם הנתבעת גם במקרה דנן. כך, הוסיפה הנתבעת וטענה, ביום 26.9.2019 השאירה התובעת את פרטיה, באופן מקוון, אצל הנתבעת מבלי שרכשה כל מוצר, אף שהתעניינה במספר פריטים למכירה.

14. בנסיבות אלה, הוסיפה הנתבעת, ומשמדובר בתובעת סדרתית, מונע עיקרון תום הלב את קבלת התובענה, שכן כל מטרת התובעת היא התעשרות שלא כדין ולא קיומן של תכליות החוק המונחות בבסיס סעיף 30א לחוק התקשורת.

15. עוד טענה הנתבעת, כי באמצעות פנייה לאתר האינטרנט שלה, אישור התקנון המצוי באתר ומסירת כתובת הדוא"ל, אישרה למעשה התובעת את קבלת דברי הפרסומת. לטענת הום אנד מור, רק כתובת דוא"ל אחת רלוונטית לתובענה זו, והיא נמסרה לנתבעת על ידי התובעת.

16. פניית התובעת באופן זה, טענה הנתבעת, עונה על הדרישות המפורטות בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, המאפשרים לעסק לשגר דברי פרסומת בהתקיים התנאים הקבועים בו, ובפרט מסירת הפרטים על ידי התובעת באמצעות פנייה לאתרהּ באינטרנט ותוך כדי ניהול משא ומתן לרכישת מוצר. עוד צוין, כי לתובעת ניתנה האפשרות לסרב לקבל דברי פרסומת – בדברי הפרסומת עצמם, וכי דברי הפרסומת התייחסות למוצרים בהם התעניינה התובעת.

17. כך ובנוסף, פירטה הנתבעת כי לתובעת ניתנה הזדמנות להסיר את עצמה מרשימת התפוצה גם בשלב מאוחר יותר, בדברי הפרסומת עצמן, שכן נכתב בהן בעברית ובאנגלית, שבאמצעות לחיצה על המלל המודגש בהן ניתן להסיר את הדוא"ל מרשימה: "להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן" (כך במקור – הח"מ).

18. חרף זאת, הוסיפה הנתבעת, וחרף הקלות שבפעולת ההסרה באופן זה, בחרה התובעת שלא להשתמש באפשרות זו, בכוונת מכוון, על מנת שתהיה לה האפשרות להגיש תובענה זו ולאחר "ניפוח" התובענה באמצעות קבלת הודעות רבות. עוד נטען, כי התובעת פעלה במכוון ובמזיד וביקשה את הסרתה בדרך בלתי מקובלת, באמצעות משלוח דוא"ל נטען. הודעה הסרה זו, הוסיפה הום אנד מור, מעולם לא התקבלה אצלה.

19. הנתבעת פירטה, כי תיבת הדוא"ל אליה טענה התובעת כי נשלחה הודעת הסירוב היא תיבה "טכנית", שאינה מיודעת לעובד ספציפי אצל הנתבעת, ולא נצפתה. "ברור" נכתב עוד, כי ברגע שהבחינה הום אנד מורבבקשת ההסרה, התובעת הוסרה באופן מידי מרשימת התפוצה.

20. באופן דומה, טענה הנתבעת, גם המכתב שנשלח בדואר רשום (14.7.2020) מעולם לא נמסר לנתבעת, וכך גם ההודעות והתזכורות שנטען שנשלחו באמצעות ב"כ, שם צוין אך שם התובעת ולא כתובת הדוא"ל שלה. הנתבעת לא צריכה, כך נטען, "לזכור" את אלפי לקוחותיה ואת כתובות הדוא"ל שלהן על מנת להסיר במידת הצורך.

21. אשר לסעד המבוקש, טענה הנתבעת כי המתנת התובעת להצטברות עשרות דברי פרסומת, מלמדת על דרכה חסרת תום הלב של התובעת, שכן זו בחרה להמתין לקבלת 89 הודעות דוא"ל בטרם הגשת תובענה זו, חרף ניצול האפשרות ללחוץ על "הסרה מרשימה" בהודעות הדוא"ל עצמן או פנייה טלפונית אל הום אנד מור.

22. אשר לסכום הפיצוי, הוסיפה הנתבעת וטענה, כי לתובעת לא נגרם נזק, וכי בכל מקרה סמכות בית המשפט לפסוק את הסכום שנקבע בסעיף 30א היא סמכות רשות בלבד, ובנסיבות המפורטות בהגנת הנתבעת, הוסיפה עוד, מצדיקות דחיית התובענה, ובכל מקרה אף אם היה מקום לפסוק פיצוי, ראוי לפסוק פיצוי נמוך באופן משמעותי מהסכום המרבי הקבוע בחוק.

23. למען השלמת התמונה אציין, כי הנתבעת לא הייתה מוצגת על ידי עורך דין בתובענה זו.

דיון והכרעה

24. בדיון שהתקיים לפניי העידה התובעת וכן מנהל הנתבעת, מר בני יוסף.

25. בעדותה הכחישה התובעת כל הכרות עם הום אנד מור או עניין במוצריה. בנוסף, הכחישה כי התעניינה בפרטים על אודות מוצר כלשהו של הנתבעת. במענה לשאלה מדוע פרטיה מופיעים בדף פרטי פנייה באתר האינטרנט של הנתבעת, ציינה כי זו אינה פנייתה ובפרט ציינה כי הפניה שם מנוסחת בלשון זכר ("מעוניין לרכוש מוצר"; ו-"מעוניין לקבל פרטים לגבי שטחי שאגי מעוצב – אפור"; נספח 1 לכתב ההגנה: פנייה מיום 25.9.2019 שעה 22:15 עם פרטי התובעת), והיא לא הייתה מתנסחת באופן כזה מטבע הדברים.

26. התובעת ציינה עוד בהקשר זה, כי אף אם הייתה פונה כמתואר בטופס, לא התרחש דבר בעקבות פנייה נטענת זו. כך, לא פנו אליה ולא התקשרו לטלפון שלה, ואף לא אישרו את קבלת המסר המיוחס לה.

27. אשר לדברי הפרסום, ציינה התובעת כי תחילה היא "סבלה בשקט", אך בשלב כלשהו מאסה בכך והיא שלחה הודעת דוא"ל עם דרישה להסירה מרשימת התפוצה. הבקשה נשלחה לכתובת הדוא"ל ממנה התקבלו דברי הפרסומת.

28. לשאלה מדוע לא השתמשה בקישור "הסרה" המוצג בדבר הפרסומת עצמו, ציינה כי אינה נוהגת לעשות כן, שכן חוששת מפני תוכנות זדוניות שעשויות להימצא בקישוריות, והאמינה – לאחר שליחת הודעת הסירוב המפורשת – כי לאחר זמן מה, מספר שבועות, הדבר ייפסק מבלי שיהיה צורך לנקוט בפעולה נוספת. מאוחר יותר, הוסיפה והעידה, כאשר "פספסה" הודעה חשובה הקשורה לעבודתה בבית מרקחת, היא פנתה לעו"ד. תקוות התובעת הייתה, על פי עדותה, כי משלוח מכתב התראה מעו"ד יביא להפסקת משלוח דברי הפרסומת. משלוח מכתב ב"כ לקח זמן, ציינה התובעת, משום שזה טעון התארגנות ו-"לוקח זמן". התובעת אישרה בעדותה, כי חרף משלוח המכתב – כנטען בכתב התביעה – בתיבת הדוא"ל המשיכו להתקבל דברי פרסומת, ופנייה נוספת לפרקליטה הביאה למשלוח תזכורת. שיגור הודעות הפרסומת פסק, כך העידה התובעת, "לא מזמן", במחצית השנה האחרונה ולאחר הגשת התובענה.

29. בחקירתה הנגדית ציינה גם התובעת, כי היא אינה יודעת לתפעל אפשרויות כגון הפניית הודעות מסוימות לתיבת Spam באופן אוטומטי. כך או אחרת, התובעת הכחישה הפניית דברי פרסומת הנתבעת לתיבה מעין זו.

30. התובעת ענתה עוד, כי באמצעות משלוח הודעת הסירוב, כל שביקשה הוא הסרת התיבה שלה מרשימת התפוצה, ולא ביקשה לטעון טענות כלשהן כלפי הנתבעת. בכל מקרה, הוסיפה התובעת, כי אף שייתכן שהודעת הסירוב שלה לא התקבלה אצל הום אנד מור, היא לא קיבלה כל הודעת שגיאה, והיא ראתה בהודעת הסירוב אותה שלחה – כאילו זו נשלחה וכאילו התקבלה. מבחינתה, כך הוסיפה בעדותה, הנתבעת קיבלה את הודעת הסירוב.

31. התובעת לא ידעה להסביר את טענת הנתבעת לפיה המכתב מיום 14.7.2020 לא התקבל אצלה, ואף לא ידעה להסביר מדוע בתדפיס דואר ישראל שצורף לכתב תביעתה, נרשם כי המכתב נמסר לנתבעת ביום 18.8.2020, בעוד בתדפיס דואר ישראל שצורף לכתב הגנת הנתבעת נכתב כי מכתב זה הוחזר לשולח ביום 16.9.2020 (שני התדפיסים, על פני הדברים, מאתר חברת דואר ישראל ועם אותו בר-קוד מזהה לדואר רשום).

32. התובעת ציינה גם בעדותה, כי רק בעקבות מספר מקרים בהם "התפספסו" הודעת דוא"ל, פתח בעל בית המרקחת, בו היא מועסקת, תיבת דוא"ל לבית המרחקת עצמו. זאת חלף השימוש בתיבת הדוא"ל הפרטית שלה, אליה נשלחו דברי הפרסומת מושא התובענה.

33. אשר לשאלות הנוגעות לחוסר תום הלב המיוחס לתובעת על ידי הנתבעת, ציינה התובעת כי היא אכן הגישה עוד תביעות כנגד גורמים אחרים אשר לטענתה שלחו לה דברי פרסומת.

34. מר יוסף אף הוא העיד כאמור, מטעם הנתבעת. עדות יוסף הייתה היחידה מטעם הנתבעת, אף שבקדם המשפט ציינה הנתבעת כי היא צפויה להביא עדה נוספת, מנהלת אתר האינטרנט של הנתבעת (גברת בנימין).

35. יוסף תיאר בעדותו, כי ב"כ התובעת הוא משרד עו"ד המנסה להוציא כספים "בצורה לא הכי ישרה" ובחוסר תום לב, וכי החוק לטעמו – אינו רלוונטי – בייחוד נוכח האפשרות להסיר בקלות את הנמען מרשימת התפוצה והאפשרות להשתמש בתיבת Spam, לניתוב אוטומטי של דברי פרסומת.

36. מר יוסף שב והכחיש את קבלת הודעת הדוא"ל של התובעת (5.2.2020), וחזר על טענתו כי ראוי לבקש הסרה באמצעות לחיצה על "הסר" בגוף דבר הפרסומת. עם זאת, ציין גם בעדותו, כי הודעות דוא"ל המתקבלות אצל הנתבעת, לאותה תיבה ממנה נשלחים דברי הפרסומת, מטופלות ונמענים שחפצים בכך – מוסרים מרשימת התפוצה גם באמצעי זה. תיבת זו מנותרת, כך על פי עדות יוסף, על ידי גברת בנימין שלא הייתה יכולה להגיע לעדות, מפאת חופשת לידה וטיפול בילדהּ. בנוסף, ציין, התיבה מנותרת על ידי מנהלת שירות לקוחות, שעדיין עובדת אצל הנתבעת, אך גם זו לא הובאה לעדות.

37. יוסף ציין, כי הודעת הדוא"ל של התובעת מיום 5.2.2020 לא הגיעה לנתבעת חרף חיפוש שנערך בתיבה. לטעמו של יוסף, אין גם כל טעם במשלוח הודעות דוא"ל לאדם שלא חפץ בכך, שכן הדבר לא יביא למימוש עסקה כלשהי, וזו מטרת המסר.

38. אפשרות נוספת שהועלתה בעדות יוסף, ביחס לאי-קבלת בקשת התובעת להסרה מיום 5.2.2020, היא כי התובעת בעצמה העבירה את מסרי הנתבעת לתיקיית Spam. כתוצאה מכך, העריך יוסף, כל תשובה של התובעת למסרי הנתבעת אף היא הועברה לתיקיית Spam – בתיבת הדוא"ל של הנתבעת. גם מטעם זה, ציין, ייתכן שהודעת התובעת מיום 5.2.2020 לא נצפתה על ידי עובדי הנתבעת.

39. על פי עדות יוסף, מכתב עו"ד התובעת שהתקבל ביום 26.11.2020 הביא להסרתה הסופית של התובעת מרשימת תפוצת הנתבעת, ומשלוח דברי הפרסומות פסק, זולת אם בוצע רישום מחדש לרשימת התפוצה. על פי יוסף, ובמענה לשאלה שנשאל השיב, כי ייתכן שהתובעת קיבלה הודעות נוספות לאחר מכן בשל כך שעשתה "עקוב אחרי", או בשל טעות ברישום שנה במשלוח ההודעות. כאשר הוצגה לו הודעת דוא"ל נוספת, במכשיר הטלפון של התובעת ושנשלחה לתובעת, שתאריכה 26.7.2022, שיער כי מדובר בתקלה או "פקשוש" בשל מה שהגדיר "בעיית תזמון" (להלן: "ההודעה החדשה").

40. יוסף הוסיף, כי מדיניות הנתבעת היא לא לחייב את המשתמש באתר האינטרנט שלה, להירשם לרשימת התפוצה. כך גם, על פי עדות יוסף, גם רכישה או התעניינות אינם חייבים ברישום לרשימה, תוך שהנתבעת מקפידה על סוגיה זו.

41. אשר לציון המילה "פרסומת" בדברי הפרסום שנשלחים על ידי הנתבעת, הוסיף יוסף כי מאז שקיבלה הנתבעת תביעה בנושא זה, החלה, משנת 2020, לציין את המילה "פרסומת" בדיוריה, אם כי לטעמו אין בכך צורך שהרי הדבר יותר מברור מתוכן ההודעה.

42. חרף עדות זו, הוצג ליוסף דבר פרסומת שנשלח על ידי הנתבעת מיום 26.7.2022 (לנמען אחר שאינו התובעת) שם לא נרשמה המילה "פרסומת" בכותרת או תוכן הדוא"ל, אף שאישר כי מדובר על דבר פרסומת שנשלח על ידי הנתבעת (נ/1). יוסף הסביר תחילה, כי בכותרת המשנה מצוינת המילה "פרסומת", אך היא אינה מוצגת בגרסה המודפסת. עם זאת, כאשר הוצגה ליוסף ההודעה החדשה שנשלחה לתובעת, שגם שם לא הופיעה המילה "פרסומת", אף שעל פני הדברים היו בה את כל המרכיבים, כולל "כותרת המשנה", ציין כי ייתכן שמדובר על הודעה ישנה, "שתוזמנה למשלוח" לפני השינוי ונשלחה רק עתה.

43. יוסף הסביר, כי המערכת מתוכננת כך שתשלח דברי פרסומת בשיטה מסוימת: ככל שהנמען לא פותח את המסר, המערכת יודעת על כך, ושולחת מסר דומה, לאחר פרק זמן מסוים, אך עם שינוי כלשהו: מוצר אחר, כותרת שונה, מחיר שונה וכיוצא בזה. יכול, כך על פי יוסף, שנשלחים מספר מסרים בעקבות "אי-פתיחת" המסר המסוים.

44. בנוגע להסכמת התובעת לקבלת דברי פרסומת כאשר נרשמה והתעניינה באתר האינטרנט, כפי שטענה הנתבעת, ציין יוסף כי אכן סומנה האפשרות לצירוף לרשימת התפוצה. יוסף נשאל, באיזה אופן למדים זאת מהמסמך שצורף לכתב הגנתו, אשר כולל את פרטי התובעת, והוא השיב כי לא ניתן ללמוד זאת מהמסמך האמור. יוסף אף הוסיף, כי גם לקוח שלא סימן הסכמה לקבלת דברי פרסומת בזמן התעניינותו במוצר כזה או אחר (ושמילא את הטופס) – יוצג בדיוק באותו אופן.

45. כבר עתה אציין, שהמסקנה אם כן, כי מהטופס לא ניתן ללמוד על הסכמה או העדרה.

46. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במוצגים שהוצגו לפניי בית המשפט וכן בעדויות העדים, הגעתי למסקנה, כי דין התובענה להתקבל בחלקה.

47. סיכומי הצדדים עסקו בעיקרם בשלושה מישורים: משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה, כטענת התובעת, או לאחר קבלת הסכמה כטענת הנתבעת; אי-הסרה או הפסקת משלוח דברי הפרסומת לאחר משלוח הודעת התובעת מיום 5.2.2020 ומכתבים מאוחרים יותר; אי-הכללת המילה "פרסומת" בדברי פרסומת שנשלחו על ידי הנתבעת.

משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה

48. סעיף 30א לחוק התקשורת כולל שני מנגנונים שבהתקיימותם מתאפשר למפרסם, כהגדרתו בסעיף זה, לשגר דברי פרסומת לנמען. האחד, קבלת הסכמה מפורשת ומראש למשלוח דברי פרסומת (Opt-in); השני, ללא הסכמה מפורשת, אך בהתקיים ארבעה תנאים: מסירת הפרטים על ידי הנמען במהלך עסקה קודמת או תוך כדי משא ומתן; הודעת המפרסם כי הפרטים ישמשו לצורך שיגור דברי פרסומת; מתן הזדמנות לנמען לסרב לקבלת דברי הפרסומת; התייחסות דבר הפרסומת למוצר או שירות דומה שביחס אליו נעשתה או עמדתה להיעשות העסקה [רת"ק (מחוזי חי') 6701-06-20 בן-עמי נ' Facebook Ireland Ltd (8.3.2020)].

המנגנון השני, אם כן, מאפשר שיגור דברי פרסומת אף ללא הסכמה מפורשת, שכן הסכמה זו מוסקת מנסיבות העניין ובהתקיים התנאים המפורטים בחוק [סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת] (מנגנון Opt-out), כאשר לנמען קיימת האפשרות לסרב לקבל – באופן אקטיבי – או לבקש הסרתו מרשימת התפוצה בשלב מאוחר יותר [דברי ההסבר להצעת החוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה – 2005, הצ"ח הממשלה 182, 886].

49. טענת התובעת במקרה שלפניי היא, כי היא לא נתנה הסכמה לקבלת דברי הפרסומת, וכי לא מתקיים גם המנגנון השני. טענת הנתבעת, לעומת זאת, כי הנתבעת הסכימה לקבלת דברי הפרסומת תוך כדי התעניינות במוצר אחר, ותוך שהוצגה לה האפשרות לסרב לקבלם.

50. דעתי היא כדעת התובעת.

51. בעדותה הכחישה התובעת כי התעניינה במוצר כלשהו באתר הנתבעת, ומילאה את פרטיה באתר הנתבעת לצורך כך. התובעת ציינה גם, כי מלשון הפנייה עולה שהפניה נוסחה בלשון זכר במקום בלשון נקבה, והדבר תומך לדעתה בעמדתה לפיה כלל לא נרשמה או ביקשה לקבל כל מידע.

52. לכתב הגנת הנתבעת צורף תדפיס עם הכותרת "מעוניין לרכוש מוצר" בו פרטי התובעת. הפרטים כוללים את שמה, את מספר הטלפון שלה, כתובת דוא"ל אלקטרוני, וכן צוין שם תחת השדה "סוג פנייה" כי הפונה "מעוניין לרכוש מוצר", ו-"מעוניין לקבל פרטים לגבי שטחי שאגי מעוצב – אפור" (נספח 1 לכתב ההגנה). מנספח 2 לכתב ההגנה למדים, כי הפניה נעשית באמצעות מילוי טופס "בשפה חופשית", בה אפשר למלא מה בדיוק מבקשים יחד עם פרטים יצירת קשר נדרשים.

להשלמת התמונה אציין, כי מדף תדפיס "מעוניין לרכוש מוצר" בו פרטי התובעת, מופיעה אך ורק כתובת דוא"ל אחת של התובעת, בעוד דברי הפרסומת נשלחו לשתיהן.

53. יוסף, מצדו העיד, כי אין במסמכים שצורפו לתיק בית המשפט כדי להעיד שבמהלך הרישום הנתבעת הודיעה לתובעת כי הפרטים ישמשו למשלוח דברי פרסום או שהתובעת אישרה זאת. מסמכים אלה, על פי עדות יוסף, מצויים בידי הנתבעת, אך הם לא הוגשו לתיק בית המשפט.

54. המסקנה מהאמור היא, כי גם אם פרטי התובעת התקבלו אצל הנתבעת כתוצאה מהתעניינות התובעת במוצר כזה או אחר (וגם זאת – ביחס לכתובת דוא"ל אחת בלבד), אין הוכחה לכך שהנתבעת הודיעה לתובעת כי היא עשויה להשתמש בפרטים על מנת לשלוח דברי פרסומת [סעיף 30א(ג)(1) לחוק התקשור], או כי לתובעת ניתנה ההזדמנות לסרב לקבל את דברי הפרסומת (סימון "הצ'ק-בוקס" או הסרת הסימון בו במעמד הרישום) [סעיף 30א(ג)(2) לחוק התקשורת].

55. לעניין "הזדמנות הסירוב" אציין, כי דעתי היא עם התובעת. עמדת הנתבעת בכתב הגנתה הייתה, כי די בעובדה שבדברי הפרסומת עצמם התאפשר לנתבעת להפסיק את קבלתם, על מנת לעמוד בהוראות סעיף 30א(1)(ג)(2) לחוק התקשורת. דהיינו, הזדמנות ההודעה לא צריכה להיות במעמד מסירת הפרטים, אלא די שההזדמנות "תבוא", מאוחר יותר, גם בשלב קבלת המסרים הפרסומיים עצמם. דומה, כי אימוץ פרשנות זו יחשוף את הנמען לקבלת מסרים פרסומיים, מבלי שהיה חשוף קודם לכך לאפשרות קבלתם העתידית. אין מקום לקבלת פרשנות זו. על ההודעה בדבר האפשרות לקבל דברי פרסום לבוא בעת הרישום או "ההתעניינות" של הנמען, ולא רק בשלב מאוחר יותר בעת קבלת המסרים עצמם [רת"ק (מחוזי ב"ש) 2805-05-17 אריאל מדיקל נ' ברישב (25.7.2017)].

עם זאת, שעה שלא הוכח קיומו של התנאי שבסעיף 30א(ג)(1) לחוק, הקובע כי יש לציין בפני הנמען את האפשרות שישלחו אליו דברי פרסומת, אין צורך להכריע בשאלה זו, והדברים נאמרים מעבר לנדרש.

56. מכאן, שגם אם התובעת מסרה את הפרטים תוך התעניינות במוצר, לא הוכח שהנתבעת פעלה בהתאם להוראות סעיף 30א(ג) לחוק התקשרות, ומכאן שלא הייתה רשאית הנתבעת לשלוח דברי פרסומת לתובעת. אדגיש, כי נטל ההוכחה, מוטל בהקשר זה על הנתבעת [פרשת ברישב, לעיל].

הודעת ההסרה

57. הסוגיה השנייה בה עסקינן הוא ביחס להודעת התובעת מיום 5.2.2020 בה ביקשה להסירה מרשימות תפוצת הנתבעת (שתי תיבות הדוא"ל) ולמעשה ביקשה לא לקבל יותר את דברי הפרסום מטעם הנתבעת.

58. חרף טענות הנתבעת, כי היה על התובעת – בין בשל הקלות שבדבר ובין בשל חובת תום הלב המוטלת עליה – להסיר עצמה מרשימת התפוצה באמצעות לחיצה על קישורית בתוך הפרסומת עצמה (לחצן "הסר"), הסכימה הנתבעת, בדיון, כי אין כל מניעה לביצוע הסרה באמצעות משלוח הודעת דוא"ל. כך גם, חרף הטענה בכתב ההגנה, כי תיבת הדוא"ל של הנתבעת היא "טכנית" ולא נועדה, כך דומה, לקבל מסרים כגון דה, העיד יוסף כי חלק מהנמענים משתמשים בתיבה זו למשלוח הודעות הסרה, והנתבעת אף מטפלת בהן ומסירה אותם.

59. בנוסף, הסכימה הנתבעת כי הדבר עולה מפורשות מהוראות החוק, המאפשרות הסרה באותו דרך בה נשלח המסר אך גם באמצעות הודעה בכתב, לפי בחירת הנמען [סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת].

60. הסוגיה העיקרית בהקשר זה עוסקת בטענת הנתבעת, לפיה היא כלל לא קיבלה את הודעת התובעת מיום 5.2.2020.

61. אין לקבל טענה זו.

62. ראש וראשונה, כל הסתייגויות הנתבעת לעצם משלוח ההודעה, או לשאלה מדוע הנתבעת לא קיבלה אותה – אינן מבוססות. כך, הטענה כי יכול וההודעה "נשלחה" תוך כיבוי המחשב – חסרת כל בסיס. התובעת הציגה העתק של ההודעה, שנחזית להיות מהימנה, והיא העידה כי אכן שלחה אותה.

63. כך גם העמדה, לפיה יכול שהכנסת כתובת דוא"ל הנתבעת לתיבת "ספאם" אצל התובעת, הביאה להעברה אוטומטית של הודעות עתידיות של התובעת לנתבעת לתיבת "ספאם" אצל הנתבעת, ובכך נמנעה קריאתה.

גם טענה זו חסרת תשתית עובדתית. לא הובאה עדות מפורטת לאופן החיפוש שנעשה, אם נעשה, של בקשת ההסרה של התובעת – בדיעבד; ולא הובאה עדות, באמצעות חוות דעת של מומחה מחשבים או טכנולוגיה, לכל אותן היפותזות שעלו בעדות יוסף באמצעותן הוא ניסה להסביר מדוע לא התקבלה ההודעה.

זאת ועוד, לא הובאה עדות מפורטת לאופן ניתור תיבת דוא"ל הנתבעת, למעט עדות יוסף כי אנשים מסוימים בנתבעת אמונים עליה. חרף העובדה כי לפי עדות יוסף קיימות שתי עדות רלוונטיות שעשויות להעיד מכלי ראשון על אודות תפעול תיבת דוא"ל הנתבעת – לא הובאה אף אחת מהן לעדות. ביחס לאחת העדות (גברת בנימין), צוין בעדות יוסף כי היא בחופשת לידה. ביחס לאחרת, לא ניתן כל הסבר מדוע לא הובאה לעדות, ודומה כי לא היה כל קושי בהבאתה, שכן יוסף ציין כי עובדת זו עודנה מועסקת אצל הנתבעת. כל זאת, בשים לב לחשיבות שאלה זו בטיעוני הנתבעת. גם האמור תומך בדחיית עמדת הנתבעת ביחס לסוגיה זו.

64. בהינתן האמור, יש לאמץ את גרסת התובעת לפיה, היא שלחה הודעת סירוב ביום 5.2.2020, אך חרף האמור המשיכה הנתבעת במשלוח דברי פרסומת.

65. אשר לסוגיית משלוח מכתב ההתראה מיום 14.7.2020, שלפי גרסת התובעת התקבל אצל הנתבעת ביום 18.8.2020, ולפי גרסת הנתבעת הוחזר לשולח ביום 16.9.2020. עיון במסמכים שצרפו הצדדים מביא למסקנה, כי אין מקום לאמץ את עמדת מי מהצדדים. כך, בהתאם לתדפיס "מעקב משלוחים" שצרפה התובעת – דבר הדואר נשלח ביום 28.7.2020 (בהתאם לחותמת דואר ישראל), והתקבל אצל הנתבעת ביום 18.8.2020. כך גם, בהתאם לתדפיס "מעקב משלוחים" שצרפה הנתבעת, כאמור – דבר הדואר הוחזר לשולח ביום 16.9.2020 בשל כך שלא נדרש. בהינתן שטענות הצדדים – שניהם – מבוססים, על פני הדברים, על תדפיסים מאתר חברת הדואר, אין מקום להכריע לכאן ולכאן, בהעדר ראיה נוספת וחיצונית שתתמוך בגרסת מי מהצדדים.

66. אלא שלא די בכך. אותו מכתב, מיום 14.7.2020, נשלח פעם נוספת, על פי נספח כתב התביעה, גם ביום 13.10.2020 באמצעות דוא"ל על ידי ב"כ התובעת. הודעה זו נשלחה לאותה תיבת דוא"ל של הנתבעת אליה נשלחה, על פי עדות התובעת, הודעת הסירוב שלה מיום 5.2.2020.

67. על פי נספחי כתב התביעה, ביום 28.10.2020, נשלחה הודעת מטעם הנתבעת בציון "תודה רבה על פנייתך. בכדי לייעל את זמני הטיפול מומלץ לפתוח פניית שירות על ידי מילוי הפרטים בטופס בלחיצה כאן". הודעה זו נשלחה לכתובת הדוא"ל של ב"כ התובעת דאז, עוה"ד זילברג. מכאן למדים, שלכל הפחות הודעה כלשהי עד למועד זה – התקבלה אצל הנתבעת.

68. בנוסף, ביום 22.10.2020 נשלחה הודעת דוא"ל נוספת ממשרד ב"כ התובעת לתיבת דוא"ל הנתבעת בציון כי מדובר ב-"תזכורת". לבסוף, ביום 28.1.2021 נשלחה הודעה נוספת לנתבעת בה נרשם "תזכורת אחרונה בטרם פניה לערכאות! אתם עדיין שולחים לגב' אורלי שלו פרסומות. חדלו לאלתר!!!".

יוזכר, כי לפי גרסת הנתבעת רק בעקבות פניית התובעת (לא ברור איזו) בחודש נובמבר 2020, הוסרה זו מרשימת התפוצה.

69. אציין, כי בכל ההודעות מטעם משרד ב"כ התובעת שנשלחו לנתבעת (13.10.2020; 22.11.2020; 28.1.2021) נכתב בכותרת ההודעה: "התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים-מרשותיי: מטינצקי דינה ואורלי שלו". דומה, כי בשים לב לפרטי התובעת שהיו אצל הנתבעת, לא היה כל קושי לאתר את התובעת במאגרי הנתבעת. מכאן גם, שיש לדחות את קו הטיעון, לפיו היה צריך לפרט ביתר פירוט את פניות ב"כ התובעת אל הנתבעת.

אדגיש, כי בעוד שבכתב התביעה נכתב שנשלחה גם הודעת דוא"ל מטעם ב"כ התובעת ביום 28.10.2020, לא צורפה כזו לכתב התביעה.

70. מכאן, שגם אם לא התקבלה אצל הנתבעת ההודעה מיום 5.2.2020, אין בראיות כדי להפריך את משלוח ההודעה מיום 13.10.2020 וגם לא את הודעות הדוא"ל שבאו בעקבות האמור. בכל אחת מהן יש משום הודעת סירוב.

71. עוד אציין, כי המפורט הוא למעלה מן הצורך, שכן שעה שנקבע כי אין ראיה לקיומם של התנאים שבסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, הרי שממילא – לצורך קיומה של חבות לפי סעיף30א בגין משלוח דברי פרסומת – אין צורך להראות כי ניתנה הודעת סירוב בהמשך.

אי-הכללת המילה "פרסומת" בדברי הפרסומת

72. סעיף 30א(ה)(א) מורה מפורשות, כי יש לציין את המילה "פרסומת" באופן בולט וברור בתוך דבר הפרסומת, ואם המסר משוגר באמצעים אלקטרוניים – בכותרת ההודעה.

73. בחינת דברי הפרסומת שצירפה התובעת לכתב תביעתה, כמו גם בחינת ההודעה מיום 26.7.2022 שהוצגה בדיון (נ/1) וההודעה החדשה – מלמדות, כי אין בהן את המילה "פרסומת", לא בכותרת, ולא בגוף ההודעה.

74. טענת יוסף, בעדותו, כי המילה "פרסומת" נכללת בהודעות אותן משגרת הנתבעת מאז שנת 2020, בשל מקרה קודם, לא קיבלה כל ביטוי ראייתי בדברי הפרסומת עצמם. אדרבה, מ-נ/1 ומההודעה החדשה למדים, כי דברי הפרסומת משוגרים ללא המילה "פרסומת". וודאי שכך, ביחס להודעות מושא התובענה, ושנכללו בכתב התביעה, בהן אין ציון של המילה "פרסומת".

75. דבר זה, כשלעצמו, מצדיק קבלת טענת התובעת, אף אם היו טענות הנתבעת ביחס לתחולת מנגנון ה-Opt-out מתקבלות, ואף אם היו מתקבלות טענות הנתבעת ביחס לאי-משלוח הודעת ההסרה.

76. בעניין זה טענה הנתבעת, כי אין נפקות לעובדה שלא צוינה בדברי הפרסומת המילה "פרסומת" שהרי ברור מתוכנה ומהכותרת שלה, שמדובר בפרסומת. יש לדחות טענה זו. ראשית, משום שהחוק דורש זאת מפורשות [סעיף 30(ה)(1)(א) לחוק התקשורת]; שנית, משום שציון המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה עשוי לסייע לנמען למחוק הודעות אלה במהירות, ומבלי להיחשף לתוכן בו הוא אינו מעוניין – בין אם במחיקה "ידנית" של הודעה והודעה, ובין אם באמצעות הגדרת כלל בתיבת הדוא"ל שלו, המוחק או מעביר לתיקיית אחרת כל הודעה שכלולה בה המילה "פרסומת".

כמות ההודעות ומועדן

77. כאמור, הנתבעת לא חלקה על דברי הפרסומת שנשלחו לתובעת ושנכללו בכתב התביעה.

78. עיון בכתב התביעה על נספחיו מלמד, כי התובעת קיבלה כמות גדולה במיוחד של הודעות דוא"ל. חלקן נשלח באותו יום ממש, בהפרש של שעות אחדות. כך, לצורך הדוגמה, ביום 26.11.2020 נשלחה הודעה בשעה 15:34 ומאוחר יותר בשעה 19:15. בנוסף למדים כי –

• בין יום 16.10.2020 ועד 26.11.2020 נשלחו 25 דברי פרסומת (יוזכר, כי מכתב ב"כ התובעת נשלח לנתבעת, בדוא"ל, ביום 13.10.2020);
• בין יום 7.2.2020 ועד יום 3.10.2020 נשלחו 64 הודעות.

79. אם כן, לכל הפחות 25 דברי פרסומת נשלחו לתובעת לאחר יום 13.10.2020. אין כל ראיה כי גם את הודעת הדוא"ל של ב"כ התובעת מיום 13.10.2020 לא קיבלה הנתבעת.

הטענה לחוסר תום לב או "תובעת סדרתית"

80. חלק מהדיון הוקדש על ידי הנתבעת לטענה, כי פעילות התובעת, הן באופן שבו נרשמה לאתר הנתבעת, הן באופן בו שלחה את הודעת הסירוב, הן במועד בו שלחה את הודעת הסירוב (זו שלה מיום 5.2.2020, וזו של ב"כ מיום 13.10.2020 (בהתעלם, מהטעמים שהובאו מעלה, מהמכתב הרשום שנשלח בחודש יולי 2020)) ולאחר "שצברה" דברי פרסומת רבים מטעם הנתבעת, והן בעצם הגשת התובענה – כרוכים בחוסר תום לב.

81. בחנתי טענות אלה של הנתבעת ואין מקום לקבלתן.

82. אשר לעצם הרישום באתר – גם אם מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התובעת נרשמה "במכוון" לאתר על מנת "לדוג" את הום אנד מור ולנסות לקבל ממנה דברי פרסומת לצורך יצירת עילת תביעה, אין בכך כדי להפחית מאחריות הנתבעת להפעלה נכונה, מדויקת ובאופן הנדרש של סעיף 30א לחוק התקשורת. סעיף 30א הוא מלאכת איזון עדינה בין זכויות ואינטרסים שהקשרים ובנסיבות מסוימים עשויים להיות סותרים: מחד, אינטרס הנמען שיניחו לו לנפשו, מבלי שישלחו לו הודעות או פרסומות, יטרידו או יעמיסו את תיבת הדוא"ל שלו; מאידך, אינטרס המפרסם – לחשוף לציבור צרכנים פוטנציאלי את המצרכים או השירותים המוצעים על ידו למכירה, כמו גן אינטרס הצרכן עצמו – בהסכמתו המפורשת או המוסקת – להיחשף למידע זה. כך, החוק נוקט במכוון גישת Opt-in המחייבת קבלה מפורשת של הסכמה למשלוח דברי דואר ומראש, תוך השארת פתח מסוים ובהקשר מסוים – רצון בעל עסק לשמור על "קשר" עם צרכן בכח או בפועל שלו ובהקשר דומה (ומכאן דרישת המוצרים הדומים) – גם לגישת Opt-out.

83. אך טענה זו – דינה דחייה גם לגופה. אין די בהעלאת טענה המייחסת לתובעת קנוניה לצורך יצירת עילת תביעה. כפי שציינתי, גם אם אניח כי התובעת נרשמה לאתר הנתבעת בפניה שהוצגה בכתב הגנתה, אין ראיות אשר תצבענה על הסכמתה, או לפחות על הצגת אפשרות סירוב, ברישום לרשימת תפוצה. אין גם ראיות אשר תצבענה על כך שהוצגה לתובעת האפשרות שפרטיה ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת.

84. בנוסף, כפי שפירטתי, לכל הפחות ביחס להודעות שנשלחו לאחר יום 13.10.2020 (מועד משלוח הודעת דוא"ל ב"כ התובעת עם מכתב האזהרה) – בוודאי שנשלחה הודעת סירוב מפורשת, וחרף האמור נשלחו לאחר הודעה זו 25 דברי פרסומת.

מכאן, שדין טענה זו להידחות.

85. אשר לאופן משלוח הודעת הסירוב – כפי שציין יוסף בעדותו, אין כל פסול במשלוח הודעת סירוב בכתב כפי שעשתה התובעת. יוסף העיד כי גם הודעות אלה מנותרות, והנתבעת אף פועלת ביחס לנמענים אחרים על מנת להסירם מרשימת התפוצה. זאת ועוד, החוק מונה אפשרות הסרה בכתב כאפשרות לגיטימית, אשר נתונה מפורשות לבחירת הנמען, ואין בשימוש בזכות זו כדי לקבוע כי מדובר בשימוש לרעה או בחוסר תום לב.

86. אשר למועד משלוח הודעת הסירוב – בהקשר זה מדובר, הלכה למעשה, בטענה המבקשת לתקוף את "צבירת" דברי הפרסומת כדי כמות מסוימת אשר תהפוך את התובענה לרחבה ובסכום נכבד. דעתי, גם ביחס לטענה זו, כי אין מדובר בחוסר תום לב השולל את עצם הגשת התובענה או חבות הום אנד מור בהתאם לסעיף 30א לחוק. עם זאת, יש בכך כדי להשפיע על סכום הפיצוי, הן ביחס לכל הודעה והודעה, והן בסכום הכללי לו תהיה זכאית התובעת.

87. אשר לטענה כי התובעת נוהגת להגיש תובענות בנושא דומה כנגד הנתבעים אחרים – גם אותה אין לקבל. העובדה כי בעל דין מנצל את זכותו, הקבועה מפורשות בחוק, לקבלת פיצוי בגין עוולה אזרחית שבוצעה כלפיו, אין בה – בוודאי כשלעצמה – כדי להצדיק קביעה כי מדובר בחוסר תום לב:

"קבלת טיעון זה – של פקיעת העילה בגין הגשת סדרתית של תביעות – מסייעת, לכאורה, ליצירת "מדרון חלקלק" המאפשר פרשנות, לפיה כל אדם או גוף משפטי המגיש "יותר מדי" תביעות לאכיפת זכויותיו – יחטא ב"סדרתיות" בלתי לגיטימית. להגדרה זו עשויים היו "ליפול" חברות ביטוח המגישות תביעות שיבוב רבות, בנקים ועוד גופים פרטיים וציבוריים רבים. ככלל, העובדה כי אדם מבקש לאכוף את זכויותיו באמצעות בית המשפט – אינה ראויה להוות שיקול לחובתו של התובע" [ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 25834-03-16 קיס נ' אופק 40 ייעוץ, יזמות והשקעות בע"מ (9.4.2017)].

אם כן, ככל שתובע מוכיח, כי בפיו זכות תביעה ראויה, כי זכותו נפגעה, כי הנתבע עוול כלפיו – ראוי לדון בתובענה זו.

88. על כן, אין לקבל את טענת הום אנד מור לחוסר תום לב של הנתבעת. משנדחתה טענה זו, יש לדון בסכום הפיצוי.

סכום הפיצוי

89. החוק והפסיקה מונים מספר אלמנטים ומבחנים אשר עשויים לסייע בקביעת סכום הפיצוי הראוי כתוצאה מהפרת סעיף 30א לחוק התקשורת. כך, סעיף 30א(א)(3) מונה מפורשות מספר שיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת סכום הפיצוי:

"בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה:

(א)       אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

(ב)        עידוד הנמען למימוש זכויותיו;

(ג)        היקף ההפרה."

90. בהקשר זה העידה התובעת, כי חשבה שדי בהודעה מיום 5.2.2020 כדי לגרום להסרתה מרשימת התפוצה, וקיוותה – שגם אם הדבר ייקח זמן מה – שיהיה בכך כדי להביא להסרתה מרשימת התפוצה. עוד העידה, כי גם הפניה לעו"ד נערכה לזמן מה בשל הצורך להתארגן, וכי עדיין קיוותה – כך העידה – שהדבר יביא להסרתה מרשימת התפוצה והפסקת קבלת דברי הפרסומת.

91. בהינתן עדות זו, במקרה דנן, לחובת הום אנד מור עומדים מספר שיקולים: היקף דברי הפרסומת, באופן כללי, ובאופן ספציפי לאחר הודעת ההסרה מיום 13.10.2020; העובדה כי נשלחו – במספר הזדמנויות, אם כי לא תמיד – מספר דברי פרסומת ביום אחד בודד; העובדה כי חרף מספר הודעות הסרה – המשיכה הנתבעת לשלוח דברי פרסומת (25 דברי פרסומת גם לאחר יום 13.10.2020); המנגנון שתואר בעדות יוסף, לפיו דווקא אי-פתיחת דברי פרסומת מביאה "להצפה" של דברי פרסומת בשינוי מסוים; והעובדה כי חרף כל האמור – גם לאחר הגשת התובענה – הוצגה ראיה (ההודעה החדשה) שהנתבעת עדיין שלחה, ולו בהזדמנות אחת, דבר פרסומת לתובעת.

92. לצד זאת, עומדים מספר אלמנטים לזכות הום אנד מור: העובדה כי התובעת בחרה להגיש תובענה שיש בה "ריכוז" רב של דברי פרסומת, וחרף העובדה כי העידה שהדבר מפריע לה – בחרה לפעול במועד שבה בחרה לפעול. זאת, הן בהקשר לפנייה לב"כ, והן בעצם הגשת התובענה.

93. בהינתן שיקולים אלה ובהינתן השיקולים המנויים בחוק התקשרות, ראיתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בתובענה זו על סך 350 ₪ לכל הודעה, ובסך הכל 31,150 ₪ (סכום נומינלי).

סיכום

94. נוכח האמור, התובענה מתקבלת בחלקה. הום אנד מור תשלם לתובעת סך של 31,150 ₪. סכום זה בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה (7.10.2021) ועד היום, עומד על הסך של 32,980 ₪.

בנוסף, תשלם הום אנד מור לתובעת את הוצאותיה בסכום של 2,500 ₪ (סכום זה כולל את סכום האגרה ואת הוצאות התייצבות התובעת לדיון ההוכחות), ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 6,000 ₪.

95. בפסיקת סכום שכ"ט עו"ד התובעת התחשבתי בסכום התובענה, לעומת סכום פסק הדין; בעובדה כי התקיימו שני דיונים, מתוכם דיון הוכחות אחד; בכך שנחקרו רק שני עדים; בכך שהסיכומים נשמעו בעל פה; ובסכום השכ"ט המינימלי הקבוע לתובענות מסוג זה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.

96. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הום אנד מור , שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  י"ח אלול תשפ"ב, 14 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.