גם לך נמאס מהספאם? פסק דין נגד אופיס דיפו
contact-us צור קשר

התובעת – מענית שלזינגר

נגד

הנתבעת – אופיס 3000 בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 36,000 ש"ח שהגישה התובעת לקבלת פיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 30א לחוק הבזק (תקשורת ושידורים), התשמ"ב-1982 ("החוק"), בגין משלוח של 36 דברי פרסומת על ידי הנתבעת.

טענות התובעת

  1. במשך תקופה ארוכה שלחה הנתבעת לכתובת הדוא"ל של התובעת מספר רב של הודעות אלקטרוניות בעלות תוכן פרסומי, המהוות "דבר פרסומת", כהגדרתו בסעיף 30א לחוק. התובעת אינה זוכרת כי נתנה הסכמה מפורשת, מראש ובכתב, לקבלת תוכן פרסומי מהנתבעת. לטענתה, גם אם נתנה הסכמה בהיסח הדעת, הרי שעומדת לה הזכות לחזור בה מהסכמתה ולבקש שהנתבעת תחדל ממשלוח דברי פרסומת נוספים.

 

  1. ביום 4.8.2020 שלחה התובעת לנתבעת הודעה שזו לשונה: "נא להפסיק לשלוח לי פרסומות ולהסיר אותי מרשימת התפוצה שלכם" ("הודעת הסירוב"). הודעת הסירוב נשלחה לנתבעת בדואר אלקטרוני חוזר לכתובת הדואר האלקטרוני שממנה נשלחה הודעת הנתבעת Info@office-depot.co.il (יוער, כי בכתב התביעה צוינה כתובת אחרת, ללא מקף בשם הנתבעת – info@officedepot.co.il). לטענת התובעת, הכתובת שאליה נשלחה הודעת הסירוב היא כתובת דוא"ל פעילה.

 

  1. מאז משלוח הודעת הסירוב נשלחו לתובעת 27 (בכתב התביעה צוין בטעות 26) הודעות דוא"ל נוספות מהנתבעת. ביום 28.12.2020 פנתה התובעת לנתבעת במכתב התראה, באמצעות בא כוחה, ובו נתבקשה הנתבעת, בשנית, להפסיק את משלוח דברי הפרסומת לכתובת הדוא"ל של התובעת. גם לאחר משלוח מכתב ההתראה המשיכה הנתבעת ושלחה 9 דברי פרסומת נוספים לתיבת הדוא"ל של התובעת, עד שב"כ התובעת פנה אל הנתבעת בהודעת דוא"ל מיום 23.2.2021, ואז חדלה הנתבעת ממשלוח הודעות הספאם. סך הכל קיבלה התובעת, מאז משלוח הודעת הסירוב, 36 דברי פרסומת מהנתבעת.

 

  1. הפצת דברי פרסומת מהווה הפרה של הוראות החוק ובהתאם לסעיף 30א(י)(1) לחוק רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסך של עד 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות החוק. הנתבעת פעלה ברשלנות או בחוסר תום לב, ובהתאם לסעיף 30א(י)(5) לחוק, קיימת חזקה מחמירה יותר, לפיה הנתבעת הפרה את החוק ביודעין. הנתבעת הפרה גם את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק, כשנמנעה, בחלק גדול מדברי הפרסומת, מציון המילה "פרסומת" בכותרת. עובדה זו מצדיקה, לדעת התובעת, פסיקת פיצוי רחב היקף.

 

  1. התובעת צירפה לכתב התביעה את העתקי 36 הודעות הספאם שקיבלה מהנתבעת לאחר הודעת הסירוב הראשונה ומכתב ההתראה וכן את הודעת הסירוב, את מכתב ההתראה, שנשלח לכתובת רחוב האודם 11, פתח תקווה, בצירוף אישור על משלוח דבר דואר רשום ואת הודעת הדוא"ל מיום 23.2.2021, שנשלחה לכתובת הדוא"ל info@officedepot.co.il.

 

טענות הנתבעת

  1. הנתבעת טוענת כי נהגה בתום לב והסירה את התובעת מרשימת התפוצה, שאליה נרשמה התובעת מיוזמתה, מיד כשנודע לנתבעת על רצון התובעת שלא לקבל פרסומות נוספות (באמצעות דוא"ל בא כוחה מיום 23.2.2021). לעומת זאת, התובעת פעלה בחוסר תום לב, בדרכים עקלקלות, באופן שדבר רצונה לצאת מרשימת התפוצה לא יגיע לידי הנתבעת, וכך תוכל בינתיים "לצבור פרסומות" ו"לעשות כסף" עבור פרסומות שקיבלה.

 

  1. לטענת הנתבעת, ביום 29.3.2020 נכנסה התובעת לאתר האינטרנט של הנתבעת, וביקשה לרכוש שתי מצלמות. ביום 7.4.2020, התובעת נרשמה לרשימת הדיוור באופן פעיל, מיוזמתה, תוך סימון אופציית קבלת דיוור באופן פעיל במהלך אפריל 2020. במקום להשתמש באופציה פשוטה ונגישה להסיר עצמה מרשימת התפוצה – באמצעות לחיצה על "הסר" או "דווח ספאם" בתחתית ההודעה, ואף במקום לפנות לנתבעת במייל יזום – שלחה התובעת דוא"ל ב"השב" לכתובת המייל שממנה קיבלה פרסומת. הנתבעת טוענת כי כלל לא קיבלה דוא"ל זה ולא ידעה על רצונה של התובעת לצאת מרשימת התפוצה.

 

  1. התובעת המתינה כמעט חצי שנה מפנייתה האמורה, וביום 4.1.2021 שלחה לטענתה מכתב בדואר רשום, אלא שגם זה לא נשלח לכתובתה הנכונה של הנתבעת, וכלל לא הגיע אליה. רק ביום 23.2.2021, לאחר למעלה מחצי שנה, שלחה התובעת, באמצעות בא כוחה, פנייה יזומה בדוא"ל להסרתה מרשימת התפוצה. הנתבעת פעלה באופן מיידי לאחר קבלת דוא"ל זה, והסירה את התובעת מרשימת התפוצה.

 

  1. הנתבעת אף הציעה לתובעת פיצוי, לפנים משורת הדין, אולם התובעת סירבה להגיע להסדר עמה.

 

  1. הנתבעת טוענת, כי בהתאם להלכה, פיצוי של 1,000 ש"ח בגין כל הפרה מהווה תקרה בלבד, תוך שעל בית המשפט להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה, ולא מעבר לכך. עוד הודגש, כי על בית המשפט לשקול גם את תום הלב של הצדדים.

 

  1. אשר לטענה בדבר אי ציון המילה "פרסומת", טענה הנתבעת, כי כל כותרות הפרסומות נשלחו באופן שמלמד בבירור כי מדובר בפרסומת, כאשר אם לא מופיעה המילה "פרסומת", הרי שמופיעות המילים "הנחה", "מבצע", "חבר מועדון" וכו', ולכן לא מדובר בהטעיה. עוד מוסיפה הנתבעת, כי בתחתית כל דוא"ל מופיעה כתובת דוא"ל שאליה ניתן לפנות ליצירת קשר עם הנתבעת, ובמשלוח הודעה יזומה לכתובת זו (להבדיל מ"השב"), ניתן להגיע לנתבעת בקלות ובמהירות.

 

  1. ביום 22.9.2022 התקיים דיון הוכחות, שבמהלכו נחקרו התובעת ונציג הנתבעת, מר אייל קרן.

 

דיון והכרעה

  1. מכתבי הטענות וחקירות הצדדים עולה, כי השאלות השנויות במחלוקת הן כדלקמן:

 

  • האם התובעת הסכימה באופן מפורש לקבל דיוור אלקטרוני מהנתבעת.

 

  • האם הודעת הסירוב, מיום 4.8.2020, נשלחה לנתבעת והתקבלה אצלה.

 

  • האם מכתב ההתראה, מיום 28.12.2020, התקבל אצל הנתבעת.

 

  • האם הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 30א(ה) לחוק, כשנמנעה הפרסומת, מציון המילה "פרסומת" בכותרת ההודעות.

 

  • האם התובעת פעלה בתום לב.

 

  • מה גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, בהתחשב בשיקולים השונים.

 

  • פסד אופיס דיפוהאם התובעת הסכימה באופן מפורש לקבל דיוור אלקטרוני מהנתבעת
  1. החוק קובע (בסעיף 30א(ב)) כי נדרשת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, על מנת לשגר אליו דבר פרסומת (למעט חריגים).

 

  1. אין חולק, כי בסוף חודש מרץ 2020 ביקשה התובעת להזמין מוצר (מצלמות) מהנתבעת. דהיינו, גם לשיטת התובעת, היא יזמה כניסה לאתר האינטרנט של הנתבעת, וביקשה לבצע באמצעותו רכישה. התובעת טענה רק כי היא עצמה אינה זוכרת שביקשה להצטרף לרשימת הדיוור, טענה עליה חזרה בחקירתה הנגדית (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 14-5).

 

  1. הנתבעת צירפה, כנספח 1 לכתב התביעה, את פנייתה של התובעת באמצעות האתר לרכישת מצלמות; וכן אסמכתא לכאורה לכך שהתובעת סימנה כי ברצונה להצטרף לרשימת הדיוור ביום 7.4.2020. ב"כ התובעת חקר את נציג הנתבעת אודות מסמך זה, אשר טען כי המסמך התקבל "מהחברה שעושה לנו דיוור" שלא ידע לנקוב בשמה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 11-8).

 

  1. משעה שהתובעת עצמה גידרה את המחלוקת לתקופה שממשלוח הודעת הסירוב ואילך (שכן לא תבעה סעד כלשהו בגין התקופה שקדמה לכך), הרי שאיני סבורה כי נדרשת הכרעה בשאלה בדבר קבילותו ומשקלו של נספח 1 לכתב התביעה, שלטענת הנתבעת מוכיח את הסכמתה המפורשת של התובעת להצטרף לרשימת הדיוור. סוגיה זו ייתכן ותתברר במקרה המתאים.

 

  1. גם אם ייטען כי לשאלה זו השלכה על תום לבה של הנתבעת ועל גובה הפיצוי, די לי בכך שהתובעת לא הכחישה כי יזמה כניסה לאתר הנתבעת לצורך רכישת מוצר, ולא שללה את האפשרות כי נרשמה לרשימת הדיוור, תוך חזרה על טענתה כי אינה זוכרת שביקשה להצטרף; כשמנגד הנתבעת הציגה מסמך בכתב המעיד לכאורה על הצטרפות התובעת כאמור, על מנת שבמקרה זה לא ישמש הדבר לחובת הנתבעת (כאשר, כאמור, הסעד הנתבע התמקד בהודעות שנשלחו ממועד הודעת הסירוב ואילך).

 

  • האם הודעת הסירוב מיום 4.8.2020 נשלחה לנתבעת והתקבלה אצלה
  1. בענייננו, התובעת שלחה את הודעת הסירוב באמצעות ביצוע "השב" לכתובת הדוא"ל שממנה נשלחו הודעות הפרסומת. הנתבעת טוענת כי מדובר בכתובת מייל של חברה חיצונית, ואין זו כתובת המייל הנכונה של הנתבעת.

 

  1. לא ניתן להתעלם מכך שזוהי כתובת הדוא"ל שממנה נשלחו הודעות הפרסומת, ובנוסף לכך, זוהי גם הכתובת שהופיעה בתחתית הודעות הפרסומת שצירפה התובעת לכתב התביעה. למעשה, רק ההודעות שנשלחו החל מיום 31.1.2021 נשלחו מכתובת המייל ה"נכונה" של הנתבעת (ללא מקף בין המילים office depot), וגם בתחתית המייל החלה להופיע כתובת המייל הנכונה, ללא מקף. מכאן, שאין לזקוף לחובת התובעת את העובדה שהודעת הסירוב נשלחה לכתובת המייל ה"שגויה", כביכול. ככל שנכונה טענת הנתבעת כי הודעת הסירוב לא התקבלה אצלה, הרי שהדבר נובע ממחדל של הנתבעת עצמה.

 

  1. בהקשר זה, עולה שאלת משנה, והיא האם יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שביקשה את הסרתה מרשימת התפוצה באמצעות משלוח דוא"ל ב"השב", להבדיל מלחיצה על כפתור "הסר" שבתחתית ההודעות, אשר לטענת הנתבעת, מהווה פעולה פשוטה שהייתה מביאה להסרתה המיידית. בהקשר זה, טענה התובעת בחקירתה, כי היא לא נוהגת ללחוץ על "הסר" מכיוון ש"זה מה שהייתי נוהגת לעשות, יום אחד נכנס לי וירוס אז לא לחצתי הסר ולא שום דבר, אני שולחת מייל" (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 26-25).

 

  1. טוענת הנתבעת, כאמור, כי עמדה לרשות התובעת אופציה פשוטה, נוחה וקלה להסרתה מרשימת התפוצה באופן מיידי. אלא שלא די בכך. סעיף 30א(ד)(1) לחוק קובע, כי "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען". העובדה שניתנה בידי התובעת האפשרות לשלוח הודעת סירוב באמצעות לחיצה על לחצן ה"הסר", אינה גורעת מזכותה לשולחה באמצעות דוא"ל, כפי שנשלחה אליה, או בכתב (רע"א 4704/20 בן עמי נ' Facebook Ireland Ltd (9.2.2021)). אמנם, ישנם מקרים שבהם קיבלו בתי משפט טענה כי הימנעות מלחיצה על כפתור "הסר" מהווה חוסר תום לב השולל את הפיצוי או משליך על גובהו (ראו למשל: תא"מ (שלום פ"ת) 40088-02-19 אליה נ' יהלום (21.2.2021); תא"מ 52654-12-19 קוקו נ' לוטוסנד בע"מ (1.12.2021)), אולם סבורני כי אין זה המקרה המתאים, שעה שהנתבעת לא אפשרה דרך אחרת, פשוטה וקלה, לשלוח הודעת סירוב (שכן כתובת הדוא"ל שהופיעה בהודעות לא הייתה הכתובת הנכונה), וזאת בניגוד להוראות החוק.

 

  1. המסקנה היא, אפוא, כי הודעת הסירוב נשלחה אל הנתבעת. ככל שלא התקבלה אצל הנתבעת, הרי שהדבר נעוץ בהתנהלותה של הנתבעת עצמה, אשר לא דאגה כי כתובת הדוא"ל המופיעה בהודעות הפרסומת תהיה כתובת הדוא"ל הנכונה.

 

  • האם מכתב ההתראה מיום 28.12.2020 התקבל אצל הנתבעת
  1. אין חולק, כי מכתב ההתראה נערך ונשלח על ידי באי כוחה של התובעת, ולא על ידי התובעת עצמה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 31-29). המכתב נשלח לכתובת "האודם 11, פתח תקווה", בדואר רשום. התובעת צירפה אסמכתא בדבר "מעקב משלוחים" מאתר האינטרנט של רשות הדואר, לפיו דבר הדואר נמסר ליעדו ביום 4.1.2021. הנתבעת טוענת, מנגד, כי מכתב ההתראה מעולם לא הגיע אליה. נציג הנתבעת העיד כי מדובר ב"כתובת שהבעלים של אופיס ישבו שם ואנו ישבנו שם בעבר" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 26).

 

  1. במהלך חקירתו של עד הנתבעת, ב"כ התובעת ביקש להוכיח, באמצעות תקנון הנתבעת המפורסם באתר האינטרנט שלה, כי זוהי הכתובת של הנתבעת המופיעה שם. עם זאת, משעה שמדובר במסמך שלא נכלל ברשימת המסמכים מטעם התובעת (בשים לב לכך שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר) ומשלא התבקש לצרף את המסמך בשלב מוקדם יותר של ההליך, לא הותר לתובעת להסתמך על מסמך זה. ודוק, על גבי כתב התביעה עצמו צוינה כתובת אחרת של הנתבעת (רחוב ברקת 9, פתח תקווה), ואילו בכתב ההגנה מצוינת כתובת שלישית (רחוב שחם 32, פתח תקווה). מכאן, שהתובעת לא הוכיחה כי מכתב ההתראה נשלח לכתובתה הנכונה של הנתבעת (ראו בעניין זה, סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971).

 

  1. לא למותר להוסיף, שתקנה 361(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות"), קובעת כי "המצאה של מסמך בדואר תהיה באמצעות שליחתו בדואר רשום עם אישור מסירה…". אמנם, תקנות אלה חלות על הליך המתנהל בבית משפט, אולם, ניתן להקיש מהן על האופן שבו יש לפעול בעת משלוח מכתב התראה לפני הגשת תביעה, קל וחומר כאשר מי ששלח את מכתב ההתראה הוא בא כוחה של התובעת, שהוא עורך דין ובקי בהוראות הדין. כידוע, "מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו" (תקנה 158(א) לתקנות). משלוח בדואר רשום ללא אישור מסירה, לכתובת שלא הוכח כי היא כתובתה של הנתבעת, אין בו כדי להוכיח כי המכתב אכן הגיע ליעדו – הנתבעת (השוו: רע"א 6713/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיף (19.1.2009)).

 

  1. עם זאת, יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה, שבניגוד להוראת סעיף 30א(ה)(1)(ב) לחוק, לא כללה בהודעות הפרסומת את כתובתה (השוו: ע"א (מח' מרכז) 16321-03-20 עקיבא נ' טרוולייק בע"מ (20.9.2020)).

 

  1. אם נסכם את הדברים עד כאן, הרי שביום 4.8.2020 פעלה התובעת על מנת ליידע את הנתבעת כי היא אינה מעוניינת בקבלת הודעות הפרסומת וביקשה להסירה מרשימת התפוצה. הודעת הסירוב נשלחה לכתובת הדוא"ל שנכללה בהודעת הפרסומת מטעם הנתבעת, אולם לטענת הנתבעת, מדובר היה בכתובת של חברה חיצונית, ומטעם זה ההודעה לא הגיעה אל הנתבעת והתובעת לא הוסרה מרשימת התפוצה. מכתב התראה נשלח על ידי בא כוחה של התובעת, לכתובת שהייתה בעבר שייכת לנתבעת, אולם לא הוכח כי מכתב זה הגיע ליעדו. בעניין זה, יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה שבהודעות הפרסומת מטעמה לא נכללה כתובתה, בניגוד להוראות החוק.

 

  • האם הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 30א(ה) לחוק, כשנמנעה הפרסומת, מציון המילה "פרסומת" בכותרת ההודעות
  1. סעיף 30א(י)(1) לחוק קובע כך:

 

"שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה".

 

  1. נפסק, כי בהוראה זו מטרת המחוקק הייתה לאפשר סיווג מהיר ופשוט של דברי פרסומת, בין אם באמצעות סריקה מהירה בעין הנמען ובין אם באמצעות כלי סינון טכנולוגיים פשוטים, ובכך למזער את הפגיעה הכרוכה במסרים פרסומיים הנשלחים בהתאם להוראות החוק, אולם לנמען אין עניין בהם (ת"צ (מח' מרכז) 36089-07-11 חרסט נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה) (19.9.2012)). על המילה "פרסומת" להופיע כחלק מ"נושא" הדוא"ל.

 

  1. בענייננו, רק 11 מתוך 36 ההודעות כללו בכותרתן את המילה "פרסומת". טענת הנתבעת כי חלק מההודעות העידו על עצמן כי הן פרסומת, משום שהן כללו מילים כגון "מבצע", "הנחות" וכו', אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, ויתרה מכך, גם מבחינה עובדתית, לא כל ההודעות שנשלחו אכן כללו מילים אלה. אשר על כן, יש להביא בחשבון הפרה זו (גם אם אירעה רק בחלק מהודעות הפרסומת נשוא התביעה) במסגרת פסיקת הפיצוי.

 

  • האם התובעת פעלה בתום לב
  1. ברע"א 1868/16  רז נ' האפרתי(19.6.2016) הורחבה ההסתמכות על תום ליבו של תובע כאחד השיקולים להפחתת סכום הפיצוי הכספי הקבוע בחוק.

 

  1. לשיטת הנתבעת, חוסר תום הלב של התובעת מתבטא בכמה דרכים: ראשית, בחירתה לשלוח את הודעת הסירוב באמצעות ביצוע "השב", להבדיל מלחיצה על "הסר"; שנית, משלוח מכתב ההתראה בדואר ללא אישור מסירה, ולכתובת לא נכונה של הנתבעת; שלישית, המתנה ממושכת בין פנייה לפנייה, באופן שגרם לכך שבינתיים נשלחו הודעות נוספות, בתקווה שבעקבות כך יתקבל פיצוי גבוה יותר; ורביעית (נקודה זו עלתה לראשונה בחקירתה הנגדית של התובעת), הגשת תביעה נוספת לפי החוק ("תובעת סדרתית").

 

  1. לשתי הסוגיות הראשונות התייחסתי לעיל, כאשר לעניין אופן משלוח הודעת הסירוב אין לזקוף זאת לחובת התובעת, ואילו ביחס למשלוח מכתב ההתראה, מצד אחד, נפל פגם באופן המשלוח של המכתב, ומצד שני, התנהלות הנתבעת אף היא נגועה בפגם, שעה שלא צוינה כתובתה בהודעות הפרסומת.

 

  1. אשר לסוגיה השלישית, סבורני כי יש מן הצדק בטענת הנתבעת, ואבהיר: מצד אחד, טוענת התובעת, כי משלוח דואר הזבל מטריד אותה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 12). עוד הוסיפה, כי "פעם בכמה זמן אני עוברת, פעם בשלושה שבועות או חודש" (שם, ש' 18-17) וכן: "אני אחת לכמה זמן עושה ניקיון, באופן עקרוני זה מרגיז אותי שאני מקבלת מיילים בעיקר שאני שולחת הסר. אני גם מוודא שזה הוסר. ופה עוד פעם שלחו ועוד פעם שלחו" (שם, ש' 22-20). מנגד, ממשלוח הודעת הסירוב, ביום 4.8.2020, חלפו כמעט חמישה חודשים עד משלוח מכתב ההתראה (כאשר רוב ההודעות נשוא התביעה נשלחו בתקופה זו). התובעת לא הכחישה כי בפרק זמן זה לא נקטה כל פעולה נוספת להפסקת משלוח ההודעות המטרידות, לדבריה. מדובר, אפוא, בתרתי דסתרי, כאשר בפרק הזמן שחלף, מבלי שהתובעת נוקטת פעולה כלשהי, ממשיכות "להצטבר" הודעות, שבגין כל אחת מהן תבעה פיצוי בסך של 1,000 ש"ח (השוו: תא"מ 52654-12-19 קוקו נ' לוטוסנד בע"מ (1.12.2021)).

 

  1. אשר לרמיזה כי התובעת היא בגדר "תובעת סדרתית", שעה שהגישה תביעה נוספת לפי החוק; דומני כי אין זה המקרה המתאים לקבוע מסמרות בשאלה האם, בהקשר של החוק נשוא ענייננו, עצם היותו של אדם בגדר "תובע סדרתי" יש בה כדי להשליך על תום לבו.

 

  • מה גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, בהתחשב בשיקולים השונים
  1. בפסיקה נקבע, כי הסכום הקבוע בסעיף 30א(י)(1) לחוק הוא תקרה בלבד. לשם קביעת סכום הפיצוי ישקול בית המשפט, בין היתר, את השיקולים הבאים: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; ו-(3) היקף ההפרה (רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (4.8.2014)). עוד נפסק, כי "על בתי המשפט לראות ברף העליון שהציב המחוקק – 1,000 ש"ח – נקודת מוצא, ממנה כמובן ניתן להפחית, במקרים המתאימים (רע"א 2904/04 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (27.7.2014)).

 

  1. ההלכה סוכמה כדלקמן, בת"ק (ת"א) 44069-09-14 זילברג נ' קניה טובה באינטרנט בע"מ (11.3.2015):

 

"… בבואו לקבוע את סכום הפיצוי כאמור, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את תכליות החוק: אכיפה, הרתעה יעילה ועידוד הגשת תביעות מצד אחד; ולהקפיד שהפיצוי יהיה מידתי ולא מעבר לנדרש לשם השגת אותן תכליות מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות המפרסם, באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. לשם כך יש לשקול שני סוגי שיקולים: הסוג הראשון מתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה וכולל, בין היתר, את תוכן הפרסום (אם הוא פוגעני אם לאו); את התנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפרסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח לתובע (ואותן בלבד), וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת (אם מדובר במשלוח בודד לכל כתובת או בהפרה חוזרת ונישנית). בית המשפט הדגיש כי כמות ההודעות שנשלחה לתובע גודרת את תקרת הסכום שניתן לפסוק (לא ניתן לפסוק פיצוי העולה על 1,000 ש"ח בגין כל הפרה ללא הוכחת נזק), אך מעבר לכך היא אך שיקול אחד מבין מכלול השיקולים האמורים… ככל שמספר ההפרות עולה כך גדלה התקרה שבית המשפט רשאי לפסוק, אולם עליו להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין ולא מעבר לכך. סוג שני של שיקולים שנדרש בית המשפט לשקול עניינו בשאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות החוק".

 

  1. בענייננו רלוונטיים, בין היתר, השיקולים שלהלן: העובדה שבכותרתן של חלק מההודעות לא נכללה המילה "פרסומת"; מספר דברי הפרסומת שנשלחו (כשבעניין זה יש להביא בחשבון גם את מחדלה של התובעת מלפעול בשקידה ובזריזות על מנת להסיר את ה"מטרד" הנטען); העובדה שהתובעת לא הצביעה על תביעות נוספות שהוגשו נגד הנתבעת לפי החוק; אי ציון כתובת דוא"ל תקינה וכתובת למשלוח דואר בהודעות הנתבעת.

 

  1. לאחר שקילת כל השיקולים שלעיל, תוך שנתתי דעתי גם לסכומים שנפסקו בנסיבות דומות, ובשים לב להנחיה לפיה על בית המשפט "להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה ולא לפסוק מעבר לכך", ראיתי לפסוק לתובעת סך של 9,000 ש"ח. כן מצאתי לחייב את הנתבעת לשאת באגרת המשפט כפי ששולמה ובשכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ש"ח. סכום ההוצאות נקבע בהתחשב במספר הדיונים שהתקיימו, היקף המסמכים שהוגשו, אופן ניהול ההליך, ובשיקולים שצוינו לעיל.

 

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

 

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ג, 11 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

 

https://tl8.me/8019-08-21

 

    דילוג לתוכן